<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' סוכה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
נשים חיבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס, ומן דגמיר לה למגילה שפיר שרי ליה למיגרסה בשבתא, ודאי למגמרה בשבתא אסיר מאי טעמא גזירה שמה יצטרך לו פסוק אחד וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות דרך רשות הרבים.
<h2>דף ג:</h2>
[סוכה כ"ח ע"ב] תנו רבנן בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות אין תשבו אילא תדורו אמרה התורה שב בדירת עראי, מיכן אמרו היו לו כילים נאים מעלן לסכה מצעות נאות מעלן לסכה אוכל ושותה בסכה ומשנין בסוכה, ואמ' ראבא מאני מיכלא לבר מימטללתא כגון קידרי ושפודי ובי תפי ובר טואיי ואגאני דלישא ומאני דקמחא ומאני דתבלי ואצרי כולהון להוו אבראי מימטללתא, מאני משתיא במטללתא כגון גסקי וכובי וקאקוזי וכאסי כולהון.
[סוכה כ"ו ע"א] תנו רבנן הולכי דרכים ביום פטורין מן הסכה ביום וחיבין בלילה הולכי דרכים בלילה (פטורין) פטורין מן הסכה בלילה וחיבין ביום הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסכה בין ביום בין בלילה. תנו רבנן שומרי העיר ביום פטורין מן הסכה ביום וחיבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין מן הסכה בלילה וחיבין ביום שומרי גנות ופרדיסות פטורין מן הסכה בין ביום בין בלילה, ואמאי ליעבדו סכה התם וליתיבו אמ' אביי תשבו כעין תדורו ראבא אמ' פירצא קורא לגנב. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסכה. תנו רבנן חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אילא אפילו חולה שאין בו סכנה ואפילו חש בראשו, אמ' רבן שמעון בן גמליאל פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר לי יוסי בירבי לישן לי ולמשמשי חוץ לסכה, רב שרא ליה לרב אחא בר דלא למיגנא בכילתא בימטללתא משום באקי, ראבא שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגנא לבר מימטללתא מישום סירחא דגירגצא, ראבא לטעמיה דאמ' ראבא מצטעיר פטור מן הסכה, כולה כד כתיבא.
<h2>דף י.</h2>
אמ' רבי יוחנן מישום רבי שמעון בן יהוצדק בשמונה עשר יום בשנה היחיד גומר בהן את ההליל, אילו הן שמנת ימי החג ושמנת ימי החנוכה ויום טוב הראשון שלפסח ויום טוב שלעצרת, ובגולה עשרים ואחד יום תשעת ימי החג ושמנת ימי החנוכה ושני ימים טובים שלפסח ושני ימים טובים שלעצרת, ומאי שנא בחג דגמרינן כוליה הילילא כל יומא מאי שנא בפסח דלא גמרינן אילא תרי יומי קדמאי, מישום דחג חלוקין קורבנותיו פסח אין חלוקין קורבנותיו. ויחיד דקא אמרינן גומר את ההליל לאו יחיד ממש קא אמרינן אילא כל היכא דלא כניפין כולהון ישראל יחיד קארי להון, והאיי דקא מפיק לה בלשון יחיד משום דכד כניפין כולהון ישראל ובען למימר הליל כל יומא על כל צרה שניגאלין הימנה אמרין, דאי סלקא אדעתא יחיד ממש אבל ציבור יש להם ימים שאומרין בהן, [תענית כ"ח ע"ב] רב כד איקלע לבבל בראש ירחא ואשכח ציבורא דקא קארו אמאי קפיד הא ציבור הוא, אילא לאו שמע מינה מאי יחיד דקא אמרינן אפילו עשרה אפילו מאה ואפילו כמה אלפי כל אימת דלאו כולהון ישראל כניפין יחיד קארי להון, והשתא דאמרת הכי רב כד קפיד דאמ' הני יחיד נינהו וכד שמעינון דקא מדלגין שבקינון ואמר מנהג אבותיהם בידיהם, שמעת מינה יחיד דמצלי לחודיה דלאו בעשרה ביומי דקארו בהון ציבורא הלילא ולא גמרי כגון ראש חדש וחולו שלמועד, קארי הליל ומבריך תחילה וסוף כי בעשרה דהא לא קרנן ציבור אילא לכולהון ישראל.
